בְּנֵי הַפַּטִּישׁ הם שבטי הלוחמים של ההרים והשממות הגבוהות של פני השטח.
מהירות 75% · חיים 150%
ענקים ירוקי עור בעלי דם כחול, גבות כבדות, עיניים ענבריות וברובם קירחים, בְּנֵי הַפַּטִּישׁ הם העם האדיר ביותר בעולם מבחינה גופנית. הם אינם לובשים כמעט דבר ודוחים כל שריון, וכלי נשקם היחיד הוא אלת עץ גדולה לשתי ידיים (שאותה הם מניפים ביד אחת). גופם מכוסה צלקות וקעקועים דהויים הרושמים את מעלליהם——את כל חיי בְּנֵי הַפַּטִּישׁ אפשר לקרוא מעורו. הם חזקים ללא שיעור: מהלומת אלה מנפצת מגינים ועצמות, פצעים בקושי מאיטים אותם, הם מסוגלים לרוץ ולהילחם יום שלם, והם משגשגים בקור ובגבהים המפילים כל זולתם. הם גם רעשניים——תופים, צעקות קרב ושירה הולכים לפניהם——ולעולם אינם מתגנבים.
מרחק, חום, שטח שטוח ופתוח ומשחק רגליים זריז הם המענה נגדם: בן בְּנֵי הַפַּטִּישׁ מרוחק מסוכן הרבה פחות מאחד שבטווח האלה, ומהסתערותו יכול לוחם זריז לחמוק. קל להקניטם, והם יקבלו כמעט כל אתגר רשמי לדו־קרב. הבס אחד בכבוד, ותזכה בהוקרה שעשויה להיות לידידות; הבסהו בבגידה, ותירש איבה שתאריך ימים ממך. ולעולם אל תכנם טרולים——המילה היא עלבון קטלני, שעליו עונים באלימות.
השבטים מספרים על עת קדומה שבה הוכה העולם בפטיש גדול, ועל אבות שיצאו אחר כך מן ההרים ברגל. הם חיים כשבטים נוודים במחנות של אוהלי עור הקרויים Drum-Camps, מתכנסים לאלפים ב־Moots של הקיץ, ומונהגים ברפיון בידי ראשיהם ובידי Drum-Mothers, השאמאניות הקשישות ביותר שמילתן לבדה חוצה את גבולות השבטים.
יש האומרים כי בְּנֵי הַפַּטִּישׁ רואים ב־Vox Maxa צליל——צליל אמיתי, הקשתי, גופני. אצלם, להיות רעשני פירושו להישמע; להיות שקט פירושו להישכח; ולהישכח גרוע מן המוות. כורי ההיתוך, אותן זירות עתיקות שבהן מהדהד הצליל בעוצמה הרבה ביותר, הם האדמה הקדושה ביותר הקיימת——חלוקה, באי־רצון, עם הבַּרְוָזָנִים——ומאמינים כי לוחם המת באחד מהם נמהל בצליל הגדול לנצח.