בני יַעֲרָנִים הם עם קדום של היער העמוק——בני הלילית של עולם פני השטח.
מהירות 100% · חיים 80%
גבוהים, תמירים וחרישיים בתנועותיהם, לבני יַעֲרָנִים אוזניים מחודדות, עיניים כהות גדולות שהסתגלו לאפלולית היער, ושיער ארוך וקלוע. אמות ידיו של בוגר מכוסות בנוסחאות כתובות בדיו——ספר לחשים חי. הם מתלבשים בגוונים אדמתיים ומעשיים ונושאים קשתות ארוכות, כלי הטווח הטובים ביותר של פני השטח, לצד השיקויים, הדיו והמרכיבים הנדירים שעליהם נשען קסמם.
קרב נגד בני יַעֲרָנִים מסתיים לעיתים קרובות בטרם החל: שטח מוכן, קשתים נסתרים, מלכודות וקמעות. הם יורים כדי לפצוע ולא כדי להרוג, ואת רוב המפגשים אפשר לסיים בנסיגה, בכניעה או בשאלה פשוטה. הרחק מיערותיהם והכנותיהם הם מסוכנים הרבה פחות. נווד סבלן ומכבד עשוי לזכות בהדרכתם.
המגילה הבאה נמצאה ביער, ודיו שלה עתיק מן העצים:
«שרדתי את העידנים כשם שהאבן שורדת את הגשם: בהישארי ללא ניע בעוד העולם מביט לעבר אחר. יקימו הצעירים את חומותיהם וישכחום; את אשר הם מפילים אנו שומרים, שורה אחר שורה, באולמות שהיער בלע. קרוביי חסרי המנוחה, המתחלפים, מעולם לא יכלו לשבת דום זמן כה רב.
המשמעות אינה מחושלת אלא נתפסת אגב חלוף. העולם מדבר, לאט, והחכמים נדמים די הצורך כדי לתופסו; את אותו קול אנו קוראים Vox Maxa. אך אל תבטח במי שנשבע ששמע אותו בשלמותו——לי לא ניתן הדבר בכל שנותיי. בחרתי לתת לממלכה ליפול ולא להשיב מוקדם מדי: מוטב מאה שנות הקשבה ממילה נמהרת אחת.»